החלטה בתיק בר"ם 5437/05

           בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ש' וסרקרוג), בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, אשר קיבל באופן חלקי את ערעורו של המבקש על החלטת ועדת הערר שליד עיריית חדרה (להלן: ועדת הערר).

           המבקש הוא בעלים של קרקע שייעודה חקלאי, המצויה בשטח שיפוטה של עיריית חדרה (להלן: העירייה). על קרקע זו מצוי, בין היתר, מבנה בגודל של כ-5,200 מ"ר (להלן: הנכס). הנכס נבנה על מנת לשמש חלק מבית אריזה לפרי הדר. בשנת 1972 רכש המבקש את הנכס ועשה בו שימושים עסקיים שונים עד לשנת 1997. בשנה זו צמצמה חברה שהשכירה את הנכס באותה עת את אחזקתה בנכס והעירייה סירבה לאפשר למבקש להשכיר את הנכס לעסקים אחרים. בשנת 2000 הסתיים חוזה השכירות סופית ומאז עומד הנכס ריק.

           המשיב, מנהל הארנונה שליד עיריית חדרה, חייב את המבקש בארנונה בגין הנכס על פי סיווג של "מלאכה ותעשייה זעירה". המבקש השיג על חיובו האמור בטענה כי יש לסווג את הנכס על פי ייעודו התכנוני-חוקי, קרי - אדמה חקלאית. השגתיו של המבקש נדחו וכך גם הערר שהגיש לועדת הערר והערעור שהגיש לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (השופט י' דר).

           על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, אשר התקבלה ונדונה כערעור. בפסק דיננו מיום 14.7.03 (המשנה לנשיא ת' אור והשופטות ד' ביניש וא' חיות) קיבלנו את ערעורו של המבקש בכל הנוגע לשנות המס 2002-1999. בפסק הדין נקבע כי אין לחייב את המבקש בארנונה לפי השימוש "ההיסטורי" שנעשה בקרקע - קרי, השימוש העסקי - כל עוד אין הוא נוקט בהליכים שיכשירו את השימוש הלא-חקלאי בקרקע וכל עוד אין הוא עושה בקרקע שימוש בניגוד לייעוד התכנוני שלה (בר"ם 5045/02 סלומון נ' מנהל הארנונה שליד עיריית חדרה, פ"ד נז(5) 302, 308-307). המבקש העלה באותו עניין טענה גם באשר לזכותו לפטור מארנונה בגין נכס שנהרס או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, לפי סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח משולב] (להלן: הפקודה), אולם נקבע כי טענה זו נטענה בשפה רפה ועל פניה אין בה ממש (שם, בע' 308).

           לאחר שהסתיימו ההליכים בפני בית משפט זה השיג המבקש על חיובו בארנונה בשנים 2003-2000 בטענה כי יש ליתן לו פטור מתשלום הארנונה בגין החזקת הנכס בהתאם להוראת סעיף 330 לפקודה. המשיב דחה את השגותיו של המבקש בכל הנוגע לשנות המס 2001-2000. בכל הנוגע לשנת המס 2002 קיבל המשיב את השגת המבקש באופן חלקי, כך שנקבע כי שטח של 79 מ"ר מהנכס אינו ראוי לשימוש. הערר שהגיש המבקש לועדת הערר נדחה.

           על החלטת ועדת הערר הגיש המבקש ערעור לבית המשפט קמא. בפסק דינו מיום 1.5.05 עמד בית המשפט קמא על התנאים להוכחת הזכאות לפטור מארנונה לפי סעיף 330 לפקודה. בין היתר, הדגיש בית המשפט קמא כי בכדי לזכות בפטור מארנונה לפי סעיף 330 לפקודה אין די בהוכחה כי הנכס אינו בשימוש, אלא יש להוכיח כי הנכס אינו ניתן לשימוש. כן הדגיש בית המשפט כי לשון הסעיף מחייבת הודעה מוקדמת על כך בכתב לעירייה.

           באשר לשנות המס 2001-2000, קבע בית המשפט כי המבקש לא הוכיח שהודיע לעירייה על עמידתו בתנאים לזכאות לפטור מארנונה לפי סעיף 330 לפקודה בגין שנים אלו. בית המשפט ציטט בפסק דינו את המכתב עליו הסתמך המבקש כהודעה מוקדמת בכתב על עמידתו בתנאי הזכאות וקבע כי במכתב זה לא נטען שהנכס נהרס או ניזוק במידה שלא ניתן לשבת בו, ואף היתה בו הצהרה מפורשת על שימוש בנכס לצרכים עסקיים בשנת המס 2000 וכן הודעה כי הנכס ישופץ לצורך התאמתו לשוכר אחר. עוד ציין בית המשפט קמא כי המבקש לא צירף חוות דעת מקצועיות באשר למצב הנכס בשנות המס 2001-2000. כן ציין בית המשפט כי בכל הנוגע לשנת המס 2000 הודיע המשיב כי בביקור שנערך במקום בשנה זו נמצא שהנכס ראוי לשימוש והמבקש לא הציג כל חוות דעת נוגדת.

           באשר לשנות המס 2003-2002, ציין בית המשפט כי המבקש הודיע למשיב כדין על זכאותו לפטור מארנונה לפי סעיף 330 לפקודה בשנים אלו. בית המשפט ציין עוד כי המבקש הביא בפניו שתי חוות דעת מקצועיות, האחת משנת 2003 והשנייה משנת 2004, אשר קבעו כי הנכס אינו שמיש. כן קבע בית המשפט כי ניתן לקבל את טענת המבקש לפיה עשה מאמצים כנים למצוא שוכר. עוד נקבע כי הזנחת המבנים בשנים אלו, ככל שהיתה, לא נעשתה לצורך התחמקות מתשלום מס. בהתחשב באמור, קבע בית המשפט כי המבקש אכן הוכיח שהוא עומד בתנאים לזכאות לפטור מארנונה לפי סעיף 330 לפקודה בגין שנות המס 2003-2002.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בה טוען המבקש כי הוא זכאי לפטור מתשלום ארנונה בגין החזקת הנכס לפי סעיף 330 לפקודה. לגישתו, אין הצדקה להבחנה שערך בית המשפט קמא בין שנות המס 2001-2000 לשנות המס 2004-2003.

           דין הבקשה להדחות. פסק דינו המפורט של בית המשפט קמא מבוסס על ממצאים עובדתיים, מהם עולה כי המבקש לא עמד בתנאי סעיף 330 לפקודה בכל הנוגע לשנות המס 2001-2000. בנסיבות אלו, אין מתעוררת כל שאלה משפטית עקרונית אשר מצדיקה מתן רשות ערעור לערכאה זו.

           אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

           ניתנה היום, ד' באב התשס"ה (9.8.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: